תוכן

א) דע, כי כבר נתבאר אצלינו, איך מהיסוד של א"א (ב)אבא שהוא סיום כלו, משם יוצא הארה והבל מפי היסוד, ומתחלק והיה לשני ראשים או"א. והנה ראשי או"א, מגיעים למעלה בדיקנא דא"א, כנז' באדרא זוטא, דבמזלא אתכלילן. ולכן האור הפנימי שלהם, איננו צריך לחזור לעלות ממטה למעלה, דרך שערות הראש, ע"ד שביארנו בשערות הראש דאריך שהם אור החוזר. אמנם מגמת פניהם, וכל חפצם ותאותם, להגדיל את זו"ן בניהם, ולתת בהם בחי' מוחין בסוד, ושמים לא זכו בעיניו, כי או"א, לעולם מרוב חשקם אל בניהם הנקרא ז"א, ונקרא שמים, נראה בעיניהם, כאלו לא זכו בעיניו. ושלעולם צריך להשפיע בו, ולכן תמיד מתקנים אותו, ומנחילים לו עטרות ומוחין. וגם זהו סוד, בורא השמים ונוטיהם, ולכן האור שהיה צריך שיחזור לעלות בהם למעלה, ויצא דרך שערות ראשיהם הוא יורד למטה, לעשות מוחין לזו"ן. (עיין בע"ח סוף פ"ד משער י"ד בשמ"ש, ועיין דב"ש דף י"ז ע"ג שאלה ן').